הטרדות, דואר זבל ושאר הצקות באינטרנט/
ארז פרסי, עורך דין. משרד נועם קוריס ושות', עורכי דין
התקדמות המדיה בעידן האינטרנט מותירה את התיקונים החדשים לחוק התקשורת ללא הכרעות תקדימיות משמעותיות לעת עתה, בעניין הפצת הודעות ללא הסכמת הנמענים באמצעות רשת האינטרנט.
קשת ההודעות האפשרית שתגיע להכרעת בית המשפט יכול לכלול הודעות לגביהן יקבע שהיו סבירות, הודעות שהיו בלתי נעימות או מסבות אי נוחות, דרך הודעות שיקבע לגביהן שהוו עוולה אזרחית, ואפילו הודעות שהמגיעות לכדי העבירה הפלילית מס' 30 לחוק התקשורת, אשר שלוש שנות מאסר לצידה.
בע"פ (י-ם) 8995/04 מדינת ישראל נ' אברגון יוסף (פורסם בנבו) הסביר בית המשפט את עמדתו לעניין הטרדה תוך שתיאר כקולע, את ההסבר הבא:
"הטרדה היא תופעה שקל לזהותה אך קשה להגדירה. לעיתים, אף קשה מאד לתארה במילים. הטעם לכך הוא שהתקשורת בין בני אדם נעשית לא רק באמצעות רעיונות ומסרים המועברים במילים מילים. התקשורת בין בני אדם נעשית באמצעות התנהגויות דקות ולפעמים דקיקות, אשר קשה לתארן במילים, שפת הגוף, העיניים, נעימת הקול, מגע, כאשר אדם נראה עצוב קל להבחין בכך, כאשר אדם נראה שמח, קל לראות זאת על פניו. כאשר אדם נראה מאיים, אנו חשים זאת על עצמנו..."
סעיף 30 לחוק התקשורת מגדיר בין השאר מהי הטרדה ואף קובע כי מדובר בעבירה פלילית:
"המשתמש במיתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו - מאסר שלוש שנים."
ברעפ 10462/03הלינור הראר נ' מדינת ישראל התייחס בית המשפט העליון לסעיף 30 לחוק התקשורת ולשאלות העולות ממנו, לגבי הרכיבים הטכניים של תוכן הפניה מהטרדה. בית המשפט שאל עצמו האם תוכן ההודעות עצמן צריך להיות מטריד או האם ניתן להסתפק בעובדה שעצם משלוח ההודעות מהווה הטרדה, בכדי שייקבע שמדובר בעבירה פלילית, לפי ס' 30 לחוק התקשורת.
בפסק הדין ריסן בית המשפט את חופש הביטוי תוך שמירה על חשיבותו, בקביעה שהטרדת הזולת באמצעות מתקני הבזק אינה יכולה להסתתר תחת חופש הביטוי: "אין חופש הביטוי החופש לרדת לחיי הזולת"
בע"פ 751/90 בלזר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (4) קבע השופט שמגר, כי "הטרדה כוללת, לצורך ענייננו, כל פניה אל אדם בדיבור או במעשה שיש בו כדי לטרדו ממנוחתו או מעיסוק באותם עניינים שהוא בוחר לו מרצונו. הדבר כולל, בין היתר, פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו, צלצול סרק בדלת או בטלפון, מעקבים גלויים או נסתרים, צעידה בעקבות אדם, עריכת משמרות, פניות אליו כדי שישוב ויבחן טענותיו והאשמותיו, בייחוד בלוית איום מוסווה ששמו או משרתו ייפגעו... שיש בהם כדי להעסיק אדם בעניינים שאינם אלא, כלשון העם, בלבול מוח גרידא". ראו גם קדמי, על הדין בפלילים ב (תשנ"ה), 884".
בין השאר קבע בית המשפט העליון כי סעיף 30 לחוק מצריך ברמה העקרונית גם מרכיבים תוכניים בכדי ליצור הפחדה וחרדה
הדוגמא הנזכרת לעיל הינה רק חלק ממסכת הטרדות המבוצעות באמצעות "מיתקן בזק" כהגדרתו בחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982(להלן: "חוק התקשורת").
כך לדוגמא גם מקרים בהם נשלחים מיילים ו/או פקסים מגורמים מסוימים לנמענים עלולים להיחשב כהטרדה על פי סעיף 30 לחוק.
נשאלת השאלה באילו מקרים מדובר בהטרדה ובאילו מקרים מדובר בשליחת דברי פרסומת כהגדרתם בחוק התקשורת כפי שיובהר להלן ("דואר זבל" או "ספאם"), אם בכלל ומה ההבדלים ביניהם על פי הגדרת החוק ומה ההשלכות של עיקרון חופש הביטוי בעניין, בכלל ובפרט.
באותו הדיון ברעפ 10462/03הלינור הראר נ' מדינת ישראל לעיל, התייחס בית המשפט העליון כאמור לסעיף 30 לחוק התקשורת ודן גם בעניינים נוספים הנובעים ממנו.
בין השאר קבע בית המשפט העליון כי סעיף 30 לחוק מצריך ברמה העקרונית גם מרכיבים תוכניים בכדי ליצור הפחדה וחרדה וכך נאמר בפסק הדין:
"הדעת נותנת כי את סעיף 30 יש לקרוא כמקשה הרמונית אחת, ובקריאה זו מתייצבת השאלה, הניתן להפחיד, ליצור חרדה אך בהקשר טכני בלבד, או שמא ככלל יצטרפו מרכיבים תוכניים. לא אומר שלא יתכן כלל וכלל להפחיד וליצור חרדה "צורנית" בלבד, כי בוודאי יהיו מקרים מסוימים שבהם יצלצל אדם לזולתו ללא הרף וינתק ואין נאמרות מלים, והזולת יפחד ויחרד. אך האם לכך בלבד כיוון הסעיף? לדידי, התשובה אינה חיובית, ובהיקש, כך לדעתי גם לגבי הרגזה והטרדה."
אולם, יש לציין כי בפסק הדין גם נקבע כי כל מקרה יבחן לגופו ובהחלט יתכנו מקרים בהם יקבע בית המשפט כי מדובר בהפחדה גם ללא מרכיבים תוכניים.
באשר לביאור המונח הטרדה עשה בית המשפט הקשה מסעיפי חוק אחרים בכדי ללמדנו את הפרוש הנכון למונח.
בין השאר השווה בית המשפט את המונח הטרדה המצוי בסעיף 249 לחוק העונשין שעניינו הטרדת עד.
דומה אפוא כי הרשימה לעיל כפי שציין השופט שמגר בפסק הדין לעיל אינה רשימה סגורה ויתכנו גם מקרים נוספים אשר יחשבו כהטרדה.
באשר לשאלת חופש הביטוי קבע בית המשפט, כי אין הטרדת הזולת בטלפון או בפקסימיליה מהווה ביטוי לחופש ביטוי, יש לציין בהקשר זה כי בית המשפט העליון בארה"ב קבע כי זכותו של הפרט לפרטיות בביתו גוברת על זכותו של המטריד לחופש ביטוי, על-פי התיקון הראשון לחוקה.
אימתי אם כן מדובר בענייננו בעבירה פלילית על פי סעיף 30 לחוק התקשורת או במשלוח דואר זבל על פי סעיף 30א(א)?
כך לשון התיקון לחוק התקשורת אשר עוגן בסעיף 30א(א) ונכנס לתוקפו ביום 01.12.2008:
"הודעה אלקטרונית" – מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט אל נמען או קבוצה של נמענים, וניתן לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת;
" דבר פרסומת " – מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;
"מפרסם" – מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו; או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה.
30 א(א)(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.
יש לציין כי משלוח "דואר זבל" בניגוד לסעיף 30 א(א), מהווה אף הוא עבירה פלילית כמו גם בסעיף 30 לחוק התקשורת לעיל.
המחוקק למעשה אינו מפריד בין דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, אולם המשותף לכולן הינו הצורך בדבר העברת מסר פרסומת המעודד רכישת מוצרים או הוצאת כספים בדרך אחרת, אולם ראוי לציין כי המחוקק בחר שלא להכניס ללשון הסעיף אזכורי מילים כגון "הטרדה" "הפחדה" וכדומה כפי שציין בסעיף 30 ולמעשה ישנה הפרדה ברורה בין השניים.
אם נסכם את האמור לעיל, נגיע למסקנה כי ספק אם בתי המשפט יקבעו כי שליחת "דואר זבל" מהווה גם הטרדה על פי סעיף 30 לחוק התקשורת אולם ברור, כי הגבול בינם הינו דק ולאור העובדה כי כל מקרה יבחן לגופו וכפי שהובהר גם פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו של האדם, צלצולי סרק בדלת או בטלפון יחשבו כהטרדה יתכנו בהחלט מקרים גבוליים בהם גם משלוח דואר זבל יתפרש לכל הפחות כהטרדה.
הכותב הנו עורך דין ממשרד עורכי דין נ. קוריס ושות' העוסק בדיני אינטרנט.
אין האמור מהווה תחליף לייעוץ משפטי.
ארז פרסי, עורך דין. משרד נועם קוריס ושות', עורכי דין
התקדמות המדיה בעידן האינטרנט מותירה את התיקונים החדשים לחוק התקשורת ללא הכרעות תקדימיות משמעותיות לעת עתה, בעניין הפצת הודעות ללא הסכמת הנמענים באמצעות רשת האינטרנט.
קשת ההודעות האפשרית שתגיע להכרעת בית המשפט יכול לכלול הודעות לגביהן יקבע שהיו סבירות, הודעות שהיו בלתי נעימות או מסבות אי נוחות, דרך הודעות שיקבע לגביהן שהוו עוולה אזרחית, ואפילו הודעות שהמגיעות לכדי העבירה הפלילית מס' 30 לחוק התקשורת, אשר שלוש שנות מאסר לצידה.
בע"פ (י-ם) 8995/04 מדינת ישראל נ' אברגון יוסף (פורסם בנבו) הסביר בית המשפט את עמדתו לעניין הטרדה תוך שתיאר כקולע, את ההסבר הבא:
"הטרדה היא תופעה שקל לזהותה אך קשה להגדירה. לעיתים, אף קשה מאד לתארה במילים. הטעם לכך הוא שהתקשורת בין בני אדם נעשית לא רק באמצעות רעיונות ומסרים המועברים במילים מילים. התקשורת בין בני אדם נעשית באמצעות התנהגויות דקות ולפעמים דקיקות, אשר קשה לתארן במילים, שפת הגוף, העיניים, נעימת הקול, מגע, כאשר אדם נראה עצוב קל להבחין בכך, כאשר אדם נראה שמח, קל לראות זאת על פניו. כאשר אדם נראה מאיים, אנו חשים זאת על עצמנו..."
סעיף 30 לחוק התקשורת מגדיר בין השאר מהי הטרדה ואף קובע כי מדובר בעבירה פלילית:
"המשתמש במיתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו - מאסר שלוש שנים."
ברעפ 10462/03הלינור הראר נ' מדינת ישראל התייחס בית המשפט העליון לסעיף 30 לחוק התקשורת ולשאלות העולות ממנו, לגבי הרכיבים הטכניים של תוכן הפניה מהטרדה. בית המשפט שאל עצמו האם תוכן ההודעות עצמן צריך להיות מטריד או האם ניתן להסתפק בעובדה שעצם משלוח ההודעות מהווה הטרדה, בכדי שייקבע שמדובר בעבירה פלילית, לפי ס' 30 לחוק התקשורת.
בפסק הדין ריסן בית המשפט את חופש הביטוי תוך שמירה על חשיבותו, בקביעה שהטרדת הזולת באמצעות מתקני הבזק אינה יכולה להסתתר תחת חופש הביטוי: "אין חופש הביטוי החופש לרדת לחיי הזולת"
בע"פ 751/90 בלזר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (4) קבע השופט שמגר, כי "הטרדה כוללת, לצורך ענייננו, כל פניה אל אדם בדיבור או במעשה שיש בו כדי לטרדו ממנוחתו או מעיסוק באותם עניינים שהוא בוחר לו מרצונו. הדבר כולל, בין היתר, פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו, צלצול סרק בדלת או בטלפון, מעקבים גלויים או נסתרים, צעידה בעקבות אדם, עריכת משמרות, פניות אליו כדי שישוב ויבחן טענותיו והאשמותיו, בייחוד בלוית איום מוסווה ששמו או משרתו ייפגעו... שיש בהם כדי להעסיק אדם בעניינים שאינם אלא, כלשון העם, בלבול מוח גרידא". ראו גם קדמי, על הדין בפלילים ב (תשנ"ה), 884".
בין השאר קבע בית המשפט העליון כי סעיף 30 לחוק מצריך ברמה העקרונית גם מרכיבים תוכניים בכדי ליצור הפחדה וחרדה
הדוגמא הנזכרת לעיל הינה רק חלק ממסכת הטרדות המבוצעות באמצעות "מיתקן בזק" כהגדרתו בחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982(להלן: "חוק התקשורת").
כך לדוגמא גם מקרים בהם נשלחים מיילים ו/או פקסים מגורמים מסוימים לנמענים עלולים להיחשב כהטרדה על פי סעיף 30 לחוק.
נשאלת השאלה באילו מקרים מדובר בהטרדה ובאילו מקרים מדובר בשליחת דברי פרסומת כהגדרתם בחוק התקשורת כפי שיובהר להלן ("דואר זבל" או "ספאם"), אם בכלל ומה ההבדלים ביניהם על פי הגדרת החוק ומה ההשלכות של עיקרון חופש הביטוי בעניין, בכלל ובפרט.
באותו הדיון ברעפ 10462/03הלינור הראר נ' מדינת ישראל לעיל, התייחס בית המשפט העליון כאמור לסעיף 30 לחוק התקשורת ודן גם בעניינים נוספים הנובעים ממנו.
בין השאר קבע בית המשפט העליון כי סעיף 30 לחוק מצריך ברמה העקרונית גם מרכיבים תוכניים בכדי ליצור הפחדה וחרדה וכך נאמר בפסק הדין:
"הדעת נותנת כי את סעיף 30 יש לקרוא כמקשה הרמונית אחת, ובקריאה זו מתייצבת השאלה, הניתן להפחיד, ליצור חרדה אך בהקשר טכני בלבד, או שמא ככלל יצטרפו מרכיבים תוכניים. לא אומר שלא יתכן כלל וכלל להפחיד וליצור חרדה "צורנית" בלבד, כי בוודאי יהיו מקרים מסוימים שבהם יצלצל אדם לזולתו ללא הרף וינתק ואין נאמרות מלים, והזולת יפחד ויחרד. אך האם לכך בלבד כיוון הסעיף? לדידי, התשובה אינה חיובית, ובהיקש, כך לדעתי גם לגבי הרגזה והטרדה."
אולם, יש לציין כי בפסק הדין גם נקבע כי כל מקרה יבחן לגופו ובהחלט יתכנו מקרים בהם יקבע בית המשפט כי מדובר בהפחדה גם ללא מרכיבים תוכניים.
באשר לביאור המונח הטרדה עשה בית המשפט הקשה מסעיפי חוק אחרים בכדי ללמדנו את הפרוש הנכון למונח.
בין השאר השווה בית המשפט את המונח הטרדה המצוי בסעיף 249 לחוק העונשין שעניינו הטרדת עד.
דומה אפוא כי הרשימה לעיל כפי שציין השופט שמגר בפסק הדין לעיל אינה רשימה סגורה ויתכנו גם מקרים נוספים אשר יחשבו כהטרדה.
באשר לשאלת חופש הביטוי קבע בית המשפט, כי אין הטרדת הזולת בטלפון או בפקסימיליה מהווה ביטוי לחופש ביטוי, יש לציין בהקשר זה כי בית המשפט העליון בארה"ב קבע כי זכותו של הפרט לפרטיות בביתו גוברת על זכותו של המטריד לחופש ביטוי, על-פי התיקון הראשון לחוקה.
אימתי אם כן מדובר בענייננו בעבירה פלילית על פי סעיף 30 לחוק התקשורת או במשלוח דואר זבל על פי סעיף 30א(א)?
כך לשון התיקון לחוק התקשורת אשר עוגן בסעיף 30א(א) ונכנס לתוקפו ביום 01.12.2008:
"הודעה אלקטרונית" – מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט אל נמען או קבוצה של נמענים, וניתן לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת;
" דבר פרסומת " – מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;
"מפרסם" – מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו; או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה.
30 א(א)(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.
יש לציין כי משלוח "דואר זבל" בניגוד לסעיף 30 א(א), מהווה אף הוא עבירה פלילית כמו גם בסעיף 30 לחוק התקשורת לעיל.
המחוקק למעשה אינו מפריד בין דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, אולם המשותף לכולן הינו הצורך בדבר העברת מסר פרסומת המעודד רכישת מוצרים או הוצאת כספים בדרך אחרת, אולם ראוי לציין כי המחוקק בחר שלא להכניס ללשון הסעיף אזכורי מילים כגון "הטרדה" "הפחדה" וכדומה כפי שציין בסעיף 30 ולמעשה ישנה הפרדה ברורה בין השניים.
אם נסכם את האמור לעיל, נגיע למסקנה כי ספק אם בתי המשפט יקבעו כי שליחת "דואר זבל" מהווה גם הטרדה על פי סעיף 30 לחוק התקשורת אולם ברור, כי הגבול בינם הינו דק ולאור העובדה כי כל מקרה יבחן לגופו וכפי שהובהר גם פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו של האדם, צלצולי סרק בדלת או בטלפון יחשבו כהטרדה יתכנו בהחלט מקרים גבוליים בהם גם משלוח דואר זבל יתפרש לכל הפחות כהטרדה.
הכותב הנו עורך דין ממשרד עורכי דין נ. קוריס ושות' העוסק בדיני אינטרנט.
אין האמור מהווה תחליף לייעוץ משפטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה