יום שבת, 7 בינואר 2017

עו"ד נועם קוריס - הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, מ/1027 – הכנה לקריאה שנייה ושלישית חלק 6

הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 275
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט


סדר היום:
הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016 (מ/1207)  - הכנה לקריאה שנייה ושלישית

הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016,  מ/1027 – הכנה לקריאה שנייה ושלישית חלק 6

שי מילוא:

לא, חס וחלילה. הרי יש לנו גם בפקודה דהיום. השיטה אומרת שכל דבר ועניין מגיעים לבית משפט של פירוק. בית משפט מפעיל שיקול דעת שאומר: באמת אם זה סוגיה מורכבת מאוד, יש מיליון צדדים, זה תביעה אזרחית רגילה שלא קשורה, אז הוא מעביר. אבל זה כאילו סוג של חריג.  קודם הוא אומר: בוא אליי, נבדוק. פה לכאורה יש סוג של: בואו חברים, נבדוק כל סוגיה ועניין ונתחיל לחלק.

ספי זינגר:

אני לא חושב שזה מה שכתוב פה.

גור בליי:

אני לא חושב, אני לא קורא את זה בצורה כזו. קודם כל, גם בפסיקה ההתייחסות היתה לזה, לפחות לא מפסקי הדין, כחריג לכלל בגלל שהסיטואציה הבסיסית היא שאנחנו עוסקים באיזשהו סכסוך אזרחי שהוא לא בהכרח עם קשר הדוק להליך חדלות הפירעון, אלא סכסוך על נכס מן הסתם של החברה.

שי מילוא:

זה נובע ממשהו, ואנחנו מדברים גם בדיון על הסוג של ההליך עצמו, שאם יש לנו סכסוך שאפשר להכריע אותו, והכוונה לא לפגוע בזכויות הצדדים ולשמור על זכויות הדיוניות, עושים את זה. אבל אם אני שולח דיון לבית משפט שלום שהקצב הוא של שלוש-ארבע - - -

היו"ר אוסאמה סעדי:

אני מעביר את שרביט הדיון.

(היו"ר ניסן סלומינסקי, 14:30)

שי מילוא:

הדגש צריך להיות הפוך לטעמי. הרי המבחנים האלה לא ייעלמו, אבל אני לא חושב שצריך להניח אותם כך או לאפשר ישר לבית המשפט שזה סוג של הרשעה כמעט אוטומטית להעביר לכל מקום אחר כאשר ההכרעות שם ייקח לו יותר זמן.

שלמה נס:

אני רוצה להציע משהו ואולי זה יפתור קצת. אני יכול לקבל את זה שאתם רוצים להכניס את הפסיקה לתוך החוק, זה בסדר. אלא מה? החשש פה, וזה חשש מוצדק. המקרים הם מאוד מגוונים ובית משפט מפעיל שיקול דעת. אנחנו לא רוצים לזרוק כל הליך לבית משפט שלום במקום אחר, וכך הלאה, ותוקעים את שיקום החברה. לכן, אני רוצה להציע שני דברים: אחד, ברישא של הסעיף זה לא רק בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו ולהפעלת סמכויותיו. צריך להוסיף כאן: ובכל הקשור לתאגיד בשיקום או משהו כזה, כי יש דברים שנוגעים לתאגיד, לא להפעלת סמכויותיו. זה דברים שקשורים לתאגיד, לא להפעלת הסמכויות שלו. אבל זה דברים מהותיים לשיקום וצריך לכתוב אותם. ושניים, או להוריד את המילים: "רק אם" שמגבילות את בית משפט, או להוסיף סעיף קטן שאומר: או שבית משפט בהתאם לשיקול דעתו קבע כי העניין ראוי  לידון - - -

שי מילוא:

שיוסיפו מטעמים מיוחדים. למה לשלוח את זה למקום - - -?

שלמה נס:

בכל מקרה, שלבית משפט יהיה שיקול דעת. כי זה נכון שלפעמים בשביל לשקם את התאגיד יש לך הליכים נלווים ואתה לא יכול לזרוק עכשיו כל דבר - - -

ספי זינגר:

לא הבנתי. בסעיף קטן (א) נאמר: ...לבית המשפט בכל עניין הנוגע לשיקום התאגיד, למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו – זה אחד.

שלמה נס:

זה אחד, זה בסדר. זה קודם כל עושה כללי. או שאתה מוריד את המילים "רק אם" - - -

גור בליי:

אפשר להוריד את המילה "רק". פשוט להגיד: אם מצא, אם מצא.

שלמה נס:

או שתוסיף סעיף קטן שאומר: או בכל מקרה אחר בו בית משפט סבור ש - - -

ספי זינגר:

בוא נוריד את ה"רק". נוסיף שתי ההוספות האלה..

גור בליי:

בוא נוריד את ה"רק".

שלמה נס:

תן לו שיקול דעת למקרים שהוא - - -, זה חשוב.

גור בליי:

אם מצא כי. שלושת הסעיפים - יש בהם יכולת משחק. אם מורידים את המילה "רק" אני חושב שזה - - -

שלמה נס:

גם את המילה "כל", גם את ה"כל".

ספי זינגר:

לא, זה לא אחד מאלה. צריך את שלושתם.

גלילה הורנשטיין:

ספי, אבל זה לא מגביל את הנושים להגיש בקשה.

גור בליי:

לא, זה לא מגביל את תביעות חוב.

גלילה הורנשטיין:

אני לא מדברת על תביעות חוב, אני לא מגישה רק תביעות חוב.

שלמה נס:

- - - להשאיר לו שיקול דעת, זה חשוב.

ספי זינגר:

אבל אז זה יעמוד במבחנים, הוא יכניס את זה למבחנים.

שלמה נס:

אתה יודע שהמבחנים משתנים בהתאם לנסיבות. לפעמים לבית המשפט יש שיקול דעת. תן לו שיקול דעת, זה חשוב. לפעמים השיקום של התאגיד יכול להיתקע בגלל שאי-אפשר להכריע באיזושהי שאלה. תן לו שיקול דעת.

גור בליי:

שלושת המרכיבים של המבחן, שלמה, שלושתם מותירים לך את יכולת המשחק הזו. נדרש לשם ביצוע יעיל של תפקיד הנאמן, זה פותח - - -

שלמה נס:

אני לא חולק על הדברים. בדרך כלל יש מקרים ואני מנסה לומר להשאיר שיקול דעת לבית משפט. ב-(ג) לא התכוונת להכרעה בקנס. התכוונת בהליך עצמו המינהלי, נכון?

גור בליי:

נכון.

ספי זינגר:

כן, נכון.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אז מה סוכם? להוריד את המילה "כי" ב-(ב)?

ספי זינגר:

לא. ב-(א) להוסיף את המילה: בכל עניין הנוגע לשיקום - - -. זה לא לשיקום, זה להליכים: כל עניין הנוגע להליכים, יכול להיות - - -

גור בליי:

בכל הנוגע הליכי חדלות הפירעון.

גלילה הורנשטיין:

זה לא מגביל את הנושים להגיש את הבקשה?

ספי זינגר:

לא, לא. הנושים זה בסעיף אחר. זה בסעיף חמישים ו- - -

גלילה הורנשטיין:

לא, לא. בעניין הזה לא מגביל. אני יכולה להגיש בקשה למתן הוראות, מה שאני רוצה.

ספי זינגר:

זה בסעיף 54.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מישהו פעם הצליח לעצור אותך?

גלילה הורנשטיין:

לא.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אז אנחנו עושים עכשיו הצבעה על התאגידים? רגע, יש לנו עוד משהו אחורה קצת.

גור בליי:

אני כן רוצה לחדד שיש עוד סעיפים, חוץ משני הסעיפים הגדולים שעליהם דיבר היו"ר  של הגדרת חדלות פירעון ומינוי נאמן, יש עוד נושאים קטנים, לא רבים כל כך, שאנחנו עוד נצטרך לחזור אליהם בהקשר של תאגידים.

שלום לרנר:

אז אולי נעשה את ההצבעה לאחר שתראה לנו את הנוסח.

גור בליי:

אין הצבעה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

איבדתם לגמרי את חוש ההומור שלכם? צחקתי. אמרתי שעל שני הנושאים המרכזיים עוד לא נתתי תשובה. אז איך אני יכול להצביע? גם על הנאמנים והמינוי שלהם וגם על הנושא של ההגדרה של חדלות הפירעון.

שלמה נס:

רק תודיעו לנו לפני הישיבה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אנחנו נודיע ותהיה הסעה מיוחדת.

שלמה נס:

אדוני היושב-ראש, זה חוק מורכב וקשה. זה שאתה מוביל את זה בכזה זמן, אני מצדיע לך.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

טוב, תודה רבה.

שלמה נס:

תודה רבה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אנחנו ממשיכים הלאה. הגענו ליחידים.

רבותי, ברוכים בבואכם וברוכים בצאתם. ספי, תן רקע וכו' לאלה שלא מכירים.

ספי זינגר:

החלק שעוסק ביחידים הוא אולי הרפורמה היותר משמעותית בהצעת החוק הזו. בניגוד לתאגידים ביחידים אנחנו עושים שינוי כמעט בכל היבט, גם במבנה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מה היחס בין תאגידים לבין יחידים? כמה יש כאן וכמה כאן מבחינת אחוזים או מספרים?

ספי זינגר:

המספרים הם בעולמות אחרים. בתאגידים יש בין 600 הליכי פירוק בשנה, ביחידים יש קרוב ל-15,000, 13,000 או 14,000. יש הרבה מאוד.

קריאה:

16,000.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אתה אומר שמבחינה כספית אז ה-600 אלה שקולים הרבה יותר מאשר הצד הזה?

ספי זינגר:

הם יכולים להיות.

קריאה:

זה לא אותם ה-600. זה לא ה-600 מייצג את - - - . מתוך ה-600 בערך 500 זה כלום, והמעטים זה ה - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

הם יותר מהצד השני מבחינת הסכום.

דוד האן:

נפתחים 16,000 מדי שנה. סך הכול החוב הקיים בכלל הליכי חדלות הפירעון של אנשים פרטיים, לא של עסקים, בישראל נכון להיום לא רק של ה-16 מהשנה האחרונה, סך הכול החוב, לא כמה שהם יכולים לשלם, 27 מיליארד שקלים.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

ובצד השני של התאגידים?

דוד האן:

בתאגידים אין לנו נתון כולל. אבל כידוע בתאגיד אחד לפעמים יש לנו חוב של 7 - 8 מיליארד על תאגיד אחד. גם זה קורה לנו.

מרב מיכאלי (המחנה הציוני):

שוב, כמה אמרת?

דוד האן:

סך הכול החוב המצרפי של כל תיקי חדלות הפירעון של הפרטיים נכון להיום שמצויים במערכת, החוב הכולל הוא 27 מיליארד שקל.

מרב מיכאלי (המחנה הציוני):

מתוך ה-65 מיליארד סך הכול.

דוד האן:

כן, 27 מיליארד זה פרטיים.

קריאה:

כל התיקים הקיימים, לא בשנה.

ספי זינגר:

בכל מקרה, מדובר בעניין שנוגע להרבה מאוד אנשים, לאלפי אנשים, כל שנה. צריך להוסיף לזה גם לא מעט אנשים שנמצאים היום במערכת חייב מוגבל באמצעים שבמקרים רבים הם באמת חדלי פירעון ופושטי רגל שהם פשוט לא נמצאים במערכת המתאימה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

זה אלו שעשינו עליהם את ההסדר?

ספי זינגר:

נכון, זה מבצע שמיטה. מבצע שמיטה היה עליהם. במצב הקיים, קודם כל, מבחינה חקיקתית דיני חדלות פירעון של יחידים ושל חברות מוסדרים בשני חוקים שונים. הדבר הראשון שהצעת החוק הזו עושה מבחינה מבנית זה שהיא שמה את הכול בחוק אחד מתוך תפיסה שצריך לראות את כל עולם חדלות הפירעון בצורה כוללת ומאוחדת.

מבחינה מהותית, יש שלושה - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

למה לכתחילה זה היה בנפרד? יש הבדלים מהותיים?

ספי זינגר:

צריך ללכת הרבה מאוד שנים אחורה באנגליה בשביל להבין את זה. כלומר, מה שהיה פה עד היום בישראל זה חקיקה בריטית, פקודות בריטיות.

גור בליי:

גם שם זה עכשיו אחד.

קריאה:

שם זה אוחד ב-1986, אבל אנחנו בראשית המאה העשרים.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אנחנו בתהליך מתקדם לעצמאות ישראל. אנחנו לאט לאט מבטלים את חוקי החירום. ביטלנו גם את ההצמדה לחוקי החירום בחוקים אחרים. אפילו במעצר מינהלי ובצווי הגבלה אנחנו משתחררים לאט לאט מצווי החירום. נשאר הבשר שנמצאים בהקפאה, ואם אפשר להוציא אותו או לא זה גם דרך חוקי החירום. תצחקו, זה משהו משונה. אבל לאט לאט נשתחרר מזה.  אז גם פה.

ספי זינגר:

גם פה אנחנו מקווים להשתחרר. הרפורמה הזאת היא בשלושה שינויים גדולים: אחד, נושא מיקוד התהליכים בשיקום. שניים, מבנה של ההליכים, מבנה ההליכים משתנה. שלוש, זהות הגורמים שמנהלים את ההליכים האלה.

המיקוד של ההליך בשיקום מייצג איזשהו שינוי תפיסה שהוא לא מתחיל מהחוק הזה, אבל הוא ממשיך תהליך שכבר קורה כמה שנים גם בישראל וגם בעולם. בעבר נטו לראות את פשיטת הרגל כסוג של מוסרי כזה. אדם היה צריך לשלם את חובותיו ומי שלא משלם הוא פגום, וכל ההליך היה נבנה בדרך הזאת. זאת אומרת, ההליך היה נבנה סביב זה שיש פה איזשהו פגם שאדם עשה משהו לא בסדר.

העולם השתנה בהרבה מובנים, ודבר ראשון בהיבט הזה שכמות האשראי הצרכני שאנשים לוקחים בכל העולם היא השתנה, והזמינות של האשראי ל אנשים השתנתה. יחסי הכוחות בין נותני האשראי לבין מקבלי האשראי הצרכני גם היא דבר חשוב. נותני האשראי הם הרבה פעמים השחקנים  היותר מתוחכמים ויותר חכמים  ויודעים יותר מי יצליח לשלם ומי לא יצליח לשלם. אבל אי תשלום היום הוא, כמו שכינינו אותו בהצעתת החוק, תקלה, תאונה כלכלית. זה סוג של תקלה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

שלא, מצד שני, בכלל נעשה את זה כמשהו טבעי ורגיל שאדם לא מחזיר חוב.

ספי זינגר:

נכון.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

לא, שלא נעשה את זה כך.

ספי זינגר:

לא, אני מסכים.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אדם צריך להחזיר חוב, נקודה. זה דבר חמור מאוד שאדם לא מחזיר חוב, גם מבחינתו וגם מבחינת הגוף השני שהוא לקח ממנו או מהאדם השני או ממשהו. זה ודאי שלא נקל. אנחנו רק רוצים להגיד שלאדם הזה אנחנו רוצים לתת צ'אנס והזדמנות שנייה.

ספי זינגר:

אמת, נכון. מצד שני, באמת יש את החשיבות לזה שזה לא ישמש לניצול לרעה ושאנשים לא יכניסו את עצמם באופן מודע לכדי חדלות פירעון כי כך הם יכולים ללוות ולא לשלם. אבל תפיסת המוצא שלנו שזה החריג ולא הכלל. צריך לדאוג לחריג הזה ולטפל בו ולדאוג לזה שאנשים לא ינצלו לרעה את הליכי חדלות פירעון, מצד אחד - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

יש הבדל בין אם זה חדלות פירעון או פעם ראשונה או פעם שנייה או פעם שלישית לגבי אותו אדם?

ספי זינגר:

כן, יש הבדל. אם כן, זה דבר ראשון. על בסיס העיקרון הזה המוטיבציה המרכזית של ההליכים היא השיקום. שיקום – משמעות הדבר היא לפטור את האדם מחובות העבר שלו, להכניס אותו לדרך חדשה. זה חשוב גם ברמה האישיתאנשים שנמצאים בהליכי חדלות פירעון זה הליכים מאוד קשים ומאוד לא נעימים. זה פוגע באנשים, במשפחות שלהם. זה הליך קשה מאוד. גם אם מסתכלים מבחינת יעילות כלכלית גם לזה יש חשיבות מאוד גדולה, כי אדם שנמצא בהליכי חדלות פירעון הרבה פעמים מתנהל ב"שחור" ומתנהל מחוץ לכלכלה. לא טוב לו ולא טוב לעולם. לכן, יש חשיבות מכל הכיוונים לשקם אנשים ולהחזיר אותם למסלול ההליכים. זה ברמת התכלית הכללית של החלק הזה של יחידים.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

גם אם הוא לא עובד ב"שחור"  הוא יכול ליפול על נטל על החברה כי אז הוא נכנס לזה שהרווחה צריכה לטפל בו וכו', ובסוף מתברר שמשקיעים בו הרבה יותר כסף משהיה אפשר להשקיע ולהוציא אותו מכל העניין. זה סיפור.

ספי זינגר:

אמת, נכון. אני מסכים לגמרי.

מבחינת מבנה ההליכים – המבנה ההליכים שנמצא היום הוא מורכב ומסורבל, וגם לא כל כך מתאים לתכלית של שיקום, ואסביר למה. במבנה הקיים היום אדם שנכנס לחדלות פירעון – רובם, אגב, בניגוד לחברות, הרוב המכריע זה החייבים עצמם מבקשים – ניתן לו דבר ראשון צו כינוס שבצו הזה ממונה לו בעל תפקיד. הוא בעצם כבר נמצא בהליכי חדלות פירעון, אבל לא קוראים לו חדל פירעון או פושט רגל. קוראים לו מי שניתן לגביו צו כינוס. אחרי זה יש תקופה שבה מתנהלות לגביו בדיקות ואוספים את הנכסים. רק אחרי בין שנה לשנה וחצי – תלוי גם מתי יש דין בבית משפט – ניתן לו צו פשיטת רגל. צו פשיטת רגל הזה במהות לא שונה  בשום דבר מצו הכינוס, חוץ מזה שעכשיו היה צריך עוד  דיון ושנתנו לו עוד פעם צו פשיטת רגל.

העיקר של צו פשיטת הרגל זה שמכריזים עליו פושט רגל. זה גם נובע מאותו תפיסה שפושט רגל זה סטטוס, הוא לא תהליך שנועד לשיקום. כי מה המשמעות של זה שהוא פושט רגל? פשוט שהוא פושט רגל: דעו לכם,, האדם הזה פושט רגל. זה לא מוביל אותו לשיקום, זה לא מוביל אותו להפטר, זה לא מוביל אותו לשום דבר. זה פשוט מין סטטוס כזה. ואז בסופו של התהליך הוא יכול לבקש הפטר כשהחוק הקיים, הדין הקיים, לא קובע שום קריטריונים מתי נותנים הפטר, למי נותנים הפטר, מה אורך הזמן שהוא צריך לשלם. אין בזה קביעות בחקיקה. בפסיקה יש בתי משפט כאלה ובתי משפט כאלה.

הצעת החוק מבקשת לשנות את זה. אני רוצה להקדים ולומר שזה מבוסס במידה רבה על תהליך שהכנ"ר מבצע בשנים האחרונות, רפורמה של הכנ"ר שהתחילה - - - את התהליכים. אבל הרפורמה כיוון שהיא היתה במסגרת הדין הקיים, היכולות שלה מוגבלות כי הן מוגבלות בדין הקיים, והצעת החוק יכולה לקחת את זה עוד כמה צעדים קדימה.

 אם מסתכלים מלמעלה מבנה הצעת החוק הוא כזה. אנחנו מחלקים את התהליך לשלושה חלקים: תקופת בדיקה שתיקח שנה שבה בודקים את מצבו הכלכלי, רואים מה הוא יכול, למה הוא הגיע לחדלות פירעון, מה הן היכולות הכלכליות שלו. הסיום של תקופת הבדיקה הזו שהיא צריכה להיות קצרה - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

בתאגיד יש תקופת בדיקה?

ספי זינגר:

בתאגיד יש מקבילה מסוימת לתקופת - - - . ההבדל המרכזי בין תאגיד לבין יחיד שבתאגיד תמיד יש את אופציית הפירוק. תאגיד שאין לו תוחלת לשיקום מפרקים אותו. ביחיד, למעט מקרים חריגים של ניצול לרעה ומקרים בעייתיים, ברירת המחדל של כל אדם יחיד היא שהליך מוביל לשיקום. לכן, יש תקופת בדיקה ששואלת א עצמה: מה יהיה הליך השיקום שמתאים לו? איך לשקם אותו?

היו"ר ניסן סלומינסקי:

הבדיקה היא לבדוק איך לשקם או לבדוק שהוא אכן חדל פירעון, שהוא לא הבריח נכסים? כי אם זה התהליך אז גם בתאגיד צריך לעשות את זה. מה אתה יודע? אתה שומע עכשיו שלאוניברסיטה העברית יש נכסים של 4 מיליארד שמפוזרים בכל מיני מקומות.

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona

אודות משרד עו"ד נועם קוריס ושות'

·                    עו"ד נועם קוריס - מכתב תודה







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה